המחזה הוצג בתיאטרון הבימה בשנת 1954

בימוי – אברהם אסיאו

תרגום – א. אמיר

מיודעי, אזרח ארצות הברית העושה עתה בארץ, והוא בא אל הצגת "ציד המכשפות" (באנגלית: Crucible), מחזהו של ארתור מילר המוצג עתה בהבימה בבימויו של אברהם אסיאו, שאלני בשעת ההפסקה: "לשם מה מציגים מחזה כזה בישראל"?

הבינותי שמיודעי נפגע במקצת ברגשותיו הפטריוטים והוא בלתי מרוצה מזה שמוציאים את דיבת ארצו רעה. ביקשתי מענה כלשהו, מענה שלא יכניסנו לתוך ויכוח, אך הוא המשיך בינתיים: "כוונתי היא לקהל הישראלי: מה עניינו של הצופה כאן, בישראל, בדברים המתרחשים באמריקה? הן לכך כוונתו של המחזה".

"דברים כאלה מתרחשים לאו דווקא באמריקה. רוסיה הצטיינה ביותר בעניין וידויים וחקירות" – רציתי להפיס דעתו.

"אבל" , הוסיף מיודעי האמריקאי , "אני מנסה לראות את עצמי במקומכם, כצופה מישראל, ואני רואה שאין לי עניין במעשה שהיה לפני מאות שנים באמריקה, אם כי נרמזים בו דברים לזמננו אנו. אנוכי, אילו הייתי צופה ישראלי, הייתי מבקש שהמחזות החדשים יהיו מחזות הקרובים לי, מחזות ישראליים ואקטואליים".

ההפסקה נסתיימה ובהפסקה השנייה לא נתחדש עוד הויכוח, כי בינתיים ראיתי שמיודעי האמריקאי ראה נכוחה: ה- Crucible של ארתור מילר, כפי שהוצג על ידי אברהם אסיאו כ"ציד המכשפות" בהבימה, אין בו עניין אקטואלי.

ואם אין בו עניין אקטואלי, מה עניינו של המחזה, אשר זכה לאותה תהילה שזכה בה אך ורק בגלל האקטואלי שבו?

מילון אוקספורד מפרש את המילה Crucible ככור היתוך, אך גם מוסיף את המשמעות הפיגורטיבית והיא: משפט קשה.

האם כפולה כוונתו של המחבר ככפילותה של משמעות המילה אשר בחר בה כשם למחזהו?

כור היתוך עלול לגרום לידי משפט קשה, ויש לקבל את הדברים כמות שהם: משפט קשה זה מסייע בסופו של דבר לתהליך הזיקוק של כור ההיתוך, ויש בשלילה אפילו מן החיוב.

בהערותיו של ארתור מילר למחזהו אנו מוצאים סימוכין לכפל הכוונה שבבחירת השם בר כפל המשמעות. ובקטע מ"דבר הסופר" המובא בתכניית ההצגה בהבימה נמצאת הכרזתו: "הגיע הזמן כי נמאס בדוקומנטציה סתמית של כשלון האדם!"

זה רצונו של מילר, אך כיוון שרצון סובייקטיבי זה נסתבך בחוסר היכולת ה"אובייקטיבי"... אף נתבלבלה היכולת הסובייקטיבית שאין עליה עוררין. מחשש "עין הרע", חשש מבוסס ביותר בנסיבות חייו של המחזאי הידוע ושל התיאטרון האמריקאי, ציעפו את פני ה"כלה" עד שאין הצופה מבחין בה "כמות שהיא" ואפילו נדמה לו כי היא "נאה וחסודה".

מה משמע ציד המכשפות?

אם אצל המחבר הביא, לדידי, סיבוך הרצון לידי בלבול היכולת, בא הבמאי ועשה את כל הדבר פשוט וחלק: הוא כיוון את רצונו ליכולתו ויצא בשלום.

אכן, כל עיקרו של המחזה שאין עימו שלום ואין בו שלום, אבל הבמאי חפץ לעבוד בשלווה. הוא מכריז במפורש, ב"דבר הבמאי" בתכנייה: "גישתנו למחזה לא התבססה על רצון להדגיש את הרמזים החיצוניים המעוררים אסוציאציות אקטואליות, כגון תיאור תנועה מסוימת בארץ מסוימת. פנתיאיזם דתי ורעיוני, העמדות פנים והתחסדות, חוסר סבלנות פוליטית ורעיונית, הנן תופעות מצויות בכל חברה מודרנית".

פשוט וחלק.

ולא אכפת לו כלל שבשכנות קרובה אליו, באותה תכנייה גופה, עומד המחבר ומודיע ב"דבר הסופר": "מכל מקום אני סבור שיגלה כאן הקורא את עצם מהותו של אחד הפרקים המוזרים והמחרידים ביותר בדברי ימי האדם".

תופעות מצויות בכל חברה מודרנית, לעומת אחד הפרקים המוזרים והמחרידים ביותר בדברי ימי האדם.

ועוד מכריז הבמאי בדברו: "ג'ון פרוקטור אינו סמל של גיבור מסוים או נושא דברה של תנועת שחרור או אידיאולוגיה. הוא הינו אדם בעל נפש כואבת שמחה ואוהבת".

חלק ופשוט.

ולא איכפת לו זה שהמחבר, בשכנות הנ"ל, טוען: "הם ידעו למה הם נאבקים... הם ידעו כיצד להיאבק... הם לא נפלו חסרי אונים, שעור קומתם המוסרי של אנשים אלה משך אותי" . ועוד:"בדרמה שלנו עד עתה היה האיש בעל האידיאולוגיה דמות קומית. הנני מאמין כי הוא מתאים יותר להיות גיבורה של הדרמה בת ימינו".

כלומר: המחבר אומר בפירוש: אידיאולוגיה, ואילו הבמאי טוען: אין אני חפץ באידיאולוגיה.

נשאלת השאלה: למה צריך היה להטריח במאי מלונדון שיציג בתל אביב מחזה של מחבר מניו-יורק, כשאין הוא, הבמאי, מסכים לדעתו של המחבר?

Crucibleשל מילר, משמעותו כפולה ומסובכת, ככפילותה ונסיבותיה של תקופתנו ושל המחבר המצוי בה.

משפט קשה מאוד בכור ההיתוך של זמננו.

"ציד המכשפות" בהבימה משמעותו, כנראה, כפשוטו: מעשיה נוראה ואיומה מן הימים בהם היו עוד מכשפות והיו עורכים עליהן ציד, שאפשר לספר אותה בכל בית הגון, אפילו בפני ילדים, מפני שזה היה משכבר הימים...

מתוך "הדור", 9.7.1954